1. ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה של מחוז ת"א (להלן: "
ועדת הערר") מיום 22.4.2012 בערר מס' רה/95006/10 (להלן: "
ההחלטה"). ועדת הערר דחתה את ערר המערערים על החלטת הועדה המקומית לתו"ב רמת השרון (להלן: "
הועדה המקומית") אשדר דחתה את תביעת המערערים לפיצויים לפי סע' 197 ל
חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "
החוק") בגין פגיעה תכנונית שגרמה לירידת ערך דירותיהם עקב תכנית מתאר רש/497.
2.
עיקרי העובדות וההליכים:
המערערים הם קבוצה של 31 דיירים, בעליהם של 19 דירות, בבניינים 1, 3 ו- 5 ברח' מרידור בת"א על גבול שכונת נווה גן שברמת השרון, בקומות 1-6, הנמצאות בחלקות 20, 21 ו - 22 בגוש 7193 (להלן: "
דירות המערערים" או "
הדירות"). דירות המערערים, המצויות בצפון שכונת תל ברוך צפון, גובלות בחלקות 55-58 (המכונות "
מבנן 6") בגוש 6414 , בשטח של 4 דונם שבשטח רמת השרון (להלן: "
החלקה הפוגעת"). לפי תוכנית מתאר רש/210/א' החלה על האיזור מיום 18.3.1971 יועדה החלקה הפוגעת לשימוש חקלאי. תמ"א 31 סיווגה את האזור כאזור עירוני בנוי. המערערים רכשו את דירותיהם במהלך השנים 1998-1999.
תוכנית רש/במ/446/4, שהופקדה בשנת 1992, באה לשנות את הייעוד של החלקה הפוגעת מ"חקלאי" ל- "שטח מגורים מיוחד". תוכנית זו בוטלה ביום 20.7.1995 עקב התנגדויות רבות עליהן לא ניתן היה לגשר. במקומה באה תוכנית רש/446 שהוחלט על הפקדתה ביום 15.6.98, פורסמה להפקדה ביום 14.1.2,000, והיא פורסמה למתן תוקף ביום 2.4.2001 (להלן: "
התוכנית הקודמת"). תוכנית זו באה לשנות את הייעוד של החלקה הפוגעת מחקלאי למגורים, והותרה בניית 12 בתים צמודי קרקע ("אזור מגורים א' מיוחד"), בגובה של 3 קומות (2 קומות ועליית גג), מול בנייני המערערים. שורת בתים צמודי קרקע אלה מוקפת לפי תוכנית זו בבנייה רוויה של בניינים בגובה 9, 12 ו- 16 קומות. בשלב ההתנגדויות לתוכנית זו, התקבלה בחלקה התנגדות של מוריס ניסן, המשיב 11 בערעור דנן ואחד הבעלים של החלקה הפוגעת, אשר ביקש כי במקום בתים צמודי קרקע ישונה הייעוד לבנייה רוויה. על התנגדות מוריס ניסן הנ"ל, ניתנה החלטת ועדת משנה ב' להתנגדויות בישיבתה מיום 25.9.00 בה צויין:
"הועדה המחוזית תהיה מוכנה לשקול לשיפור בזכויות הבניה במידה ויתברר שהם מופלים לרעה יחסית למבנן 5".
תוכנית מתאר מחוזית תמ"מ/5, שפורסמה להפקדה ביום 23.9.04, ייעדה את האזור לאזור עירוני בדגש מגורים, שבו ניתן לבנות בנייה גבוהה.
המערערים הגישו את תביעתם לפיצויים בשל התוכנית רש/947 שפורסמה להפקדה ביום 14.11.2004, ופורסמה למתן תוקף ביום 12.1.2006 (להלן: "
התוכנית הפוגעת" או "
התוכנית"). לפי תוכנית זו שונה הייעוד של החלקה הפוגעת מבתים צמודי קרקע, לבניין בגובה 7 קומות. יצויין כי שורת הבתים צמודי הקרקע, לפי התוכנית הקודמת היתה במבנן 5 ולצידו מבנן 6 שהוא החלקה הפוגעת שבנדון. מבנן 5 כולל בתים צמודי קרקע שכבר היו בנויים במקום לפני כניסתה לתוקף של התוכנית הפוגעת, ואילו במבנן 6 עדיין לא נבנו הבתים צמודי הקרקע, השטח היה ריק, והתוכנית הפוגעת שינתה את הייעוד מבתים צמודי קרקע לבניינים בני 7 קומות. עוד יש לציין כי בעת הפקדת התוכנית הפוגעת נועדה החלקה הפוגעת לבניינים בני 9 קומות, אך בעקבות התנגדויות שהתקבלו הופחת הגובה ל- 7 קומות, באשר בנייני המערערים שנמצאים מולם גם הם בני 7 קומות.
המערערים הגישו תביעתם לפיצויים בשל תוכנית רש/947, וטענו לירידת ערך של 12,645,792 ש"ח, בהתאם לחוות דעת שמאית מטעמם, נכון ליום פרסום התוכנית הפוגעת למתן תוקף בשנת 2006.
הועדה המקומית דחתה את תביעת המערערים, בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעמה אשר ביקר בדירות המערערים. המערערים הגישו ערר לוועדת הערר, אשר דחתה את תביעת המערערים מאחר שלפי תפיסתה לא אירעה פגיעה ביחס למצב התכנוני הקודם בנכס, שכן: "
המצב התכנוני הקודם הינו שהתכנית פתחה פתח לייעוד מבנן 6 לבניה רוויה" (עמ' 5 להחלטה). נימוק נוסף של ועדת הערר היה שהמערערים היו צריכים לצפות כי תותר בנייה רוויה מול דירותיהם במסגרת המגמה התכנונית השלטת באיזור זה.
כנגד החלטה זו הגישו המערערים את הערעור המנהלי דנן.
דיון
3. המערערים חולקים הן על תוכן ומסקנות הועדה והן את דרך התנהלותה.
את המסקנות תוקפים העותרים בשני נושאים מרכזיים:
א. המסקנה כי התכנית אינה פוגעת.
יצויין, כי רוב המערערים, 17 מתוך 31 המערערים, שהם בעלי 10 מתוך 19 הדירות מושא הערעור, מתגוררים בקומות התחתונות 1-3. לפיכך דירותיהם ממילא היו אמורות להיחסם ע"י שורת הבתים צמודי הקרקע לפי התוכנית הקודמת שהתירה בניית הבתים צמודי הקרקע עד לגובה של כ- 3 קומות (כולל עליית הגג). לפיכך לגבי דירות אלה החלטת ועדת הערר, כי לא אירעה פגיעה לא חרגה ממתחם הסבירות, אף ללא צורך בבחינות ושיקולים נוספים.
לעניין הדירות העליונות יותר, התנגדויות הדיירים כבר נשקלו ונדונו ע"י הוועדה המחוזית, אשר דנה בהן וקיבלה חלק מהן. הועדה בחנה את טענות המערערים באשר לפגיעה בנוף, אור השמש והאוויר, וכן את הטענות באשר למפגעים התחבורתיים והסביבתיים והפחיתה את גובה הבניינים המיועדים מ- 9 קומות ל- 7 קומות.
יתר על כן, שני דיירים מאותו מתחם (שהם חלק מקבוצת המערערים דנן), עתרו כנגד החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז תל אביב (להלן: "
הועדה המחוזית") לדחות את התנגדותם לתוכנית הפוגעת. ביהמ"ש לעניינים מנהליים ב- עת"מ (ת"א) 2485/05
פנחס וימר נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז תל אביב (לא פורסם) (להלן: "
פס"ד וימר") (סגנית הנשיאה, השופטת מ. רובינשטיין) אישר כי החלטת הוועדה המחוזית בעניין המטרדים, לסוגיהם השונים, שנטען כי נגרמו ע"י התוכנית הפוגעת, לא חרגה ממתחם הסבירות:
"... מהחלטת הועדה עולה, כי התנגדויות העותרים הן לעניין פגיעה באיכות החיים, נוף, אוויר, שמש וטבע והן לעניין הגברת העומס התחבורתי נשקלו ונדונו ואף נתקבלו בחלקן (הפחתת שתי קומות ממספר הקומות שבתוכנית). צוין כי מרחק של 18 מ' בין המבנה של העותרים למבנה שבתוכנית הינו מרחק סביר אשר לא פוגע פגיעה ממשית בעותרים. בעניין התעבורתי הסתמכה הוועדה על נספח התחבורה שליווה את תוכנית 446 ועל חוות דעתו של יועץ התחבורה של הועדה שקבע כי תוספת של יחידות דיור ביחס לתוכנית רש/446 "לא תשפיע ולא תחולל תנועה מעבר לזו הקיימת" (ראה עמ' 2 להחלטת הועדה). לאור האמור החליטה הועדה לדחות את ההתנגדות בעניין זה והוסיפה כי "הנגישות אל השכונה וממנה נעשית בעיקר מכיוון צומת הפיל ואילו היציאה לכיוון תל-אביב משמשת כדרך נוספת ואינה מהווה את ציר הנגישות הראשי לשכונה זו. לאור כל זאת הועדה סבורה כי לתוספת יח"ד עשויה להיות השפעה זניחה אם בכלל על העומס התחבורתי הקיים בשכונת תל-ברוך" (ראה שם,שם).
הוועדה, אם כן, היתה מודעת היטב לטענות העותרים בעניין התחבורתי, שקלה ובחנה אותן והחליטה כי חוות הדעת של יועץ התחבורה מטעמה מספיקה על מנת לקבל החלטה מושכלת ואחראית. נראה, כי אין בידי להתערב בשיקוליה המקצועיים של הועדה".